פסק-דין בתיק ת"ק 48133-03-12

בפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע, בעודו בחניה ליד ביתו. התובע והנתבעת מס' 2 טוענים בחזית אחת כי רכב הנתבעת מס' 2, נהוג ע"י בעלה, מר חטיב סמיח, התדרדר אחורנית ופגע עם חלקו הימני אחורי ברכב התובע בחלקו הקדמי שמאלי. הנתבעת מס' 1, מתכחשת לחבותה, וטענת כי התאונה לא אירעה כפי שטוענים התובע והנתבעת, שהם שכנים ובני משפחה.

הנתבעת מס' 1 מבססת את טענתה על דו"ח חוקר, שהצביע על שלוש אי התאמות בולטות בעדויות הצדדים: 1. התובע העיד כי רכבו חנה בצד שמאל של רחוב חד סטרי ואילו נהג הנתבעת העיד כי רכב התובע חנה בצד ימין של הרחוב; 2. התובע העיד כי הארוע היה באמצע חודש אוקטובר כחודש לפני חתונת ביתו של התובע, שהתחתנה ביום 25/11/11, ואילו הנתבע העיד כי האירוע היה אחרי החתונה; 3. מיקום הנזק ברכב הנתבע אינו מתיישב עם מיקום הנזק ברכב התובע לאור הפרשי הגבהים.

התובע בעדותו הסביר את השוני בעדותו בכך שלא היה בבית, שהיה טרוד בבעיות בריאות שלו, וכי לא טיפל גם בהעברת הרכב למוסך (פרוטוקול, עמ' 1, שורות 19-26). התובע הציג סיכום רפואי (ת/1), אך אין בו תאריכים של גילוי כל אחת מהבעיות, ולכן לא ניתן ללמוד ממנו דבר. בחקירה הנגדית המשיך התובע וטען כי האוטו עמד בצד שמאל של הכביש, וכי לא הוא העמיד אותו שם, אלא מי מבני משפחתו (פרוטוקול, עמ' 2, שורה 27-32). התובע טען כי לא ראה את התאונה, כי בדרך כלל הרכב חונה בתוך החניה, בין הבתים, ובפעם האחרונה שהוא החנה את הרכב הוא החנה אותו בתוך החניה, וכי מישהו הוציא אותו החוצה, והוא יודע כי הרכב חנה בחוץ או בצד ימין או בצד שמאל. התובע טען כי מסר לחוקר שהוא לא היה מעורב בעניין ש"שלא יתפוס אותו על המילה" (שם, עמ' 3, שורות 10-20). התובע הוסיף פרט חשוב לפיו: "אם הייתי שומע איך קרתה התאונה והנזק הוא בצד קדמי שמאלי, ואני נוהג 30 שנה לא יכול להיות שאני אגיד שהוא חנה בצד שמאל" (שם, שורה 22-23). זו עדות מעניינת, ולא ניתן לדעת אם העיד כך לאחר שנודע לו על טענת ההגנה של הנתבעת מס' 1, או שבאמת הידיעה על אופן קרות התאונה היתה מביאה אותו לשנות את עדותו בפני החוקר.

הנתבע, שעדותו הינה מידיעה אישית, מאחר והיה ברכב הפוגע, העיד בעדות מפורטת, היכן היה, היכן חנה רכב התובע, וכיצד ארעה התאונה. בחקירה הנגדית השיב ישירות כי החלק של רכבו שפגע ברכב התובע הינו "הפגוש האחורי בצד ימין והפנס שמעליו נשבר. העדות מתאימה לתמונות נ/2.

לאחר ששמעתי את העדים: התובע, הנתבע מס' 2 והחוקר מטעם הנתבעת מס' 1, אני מוצאת לנכון לקבל את התביעה ביחס לנתבע מס' 2 ולדחות את התביעה ביחס לנתבעת מס' 1.

ראשית, עדות התובע היתה מבולבלת ורצופת סתירות, והטענה לבדה, לפיה היה טרוד בעיות רפואיות אינה מסבירה את כל הטעויות העובדתיות. התובע אמר לחוקר כי חזר לביתו לאחר כשעתיים וראה את הרכב עם הנזק, לפני שנגרר למוסך. מכאן שלא היתה לו סיבה אמיתית לטעות בעניין מיקום רכבו ברחוב, מועד הארוע ונסיבותיו.

שנית, מיקום הפגיעות בכל אחד מכלי הרכב אינו מתיישב עם נסיבות התאונה, הנטענות כעת ע"י התובע והנתבע. הנזק לרכב התובע (נ/3 וחוות הדעת, שצורפה לכתב התביעה) הינו במוקד חזית שמאל, במכסה המנוע, מגן קדמי, מצנן, פנס, פנס איתות ופח חזית (חשבונית מס, נספח לכתב התביעה). הנזקים הנראים לעין ברכב הנתבע (לא הוצגה חוות דעת) הינם שפשוף בפינה הימנית אחורית, שנראית חלודה, נזק שנטען על ידו לפנס האחורי ימני, שהוחלף לחדש, ושני שקעים קלים בדלת האחורית ימנית (נ/2). הנתבע טוען כי החלק שפגע ברכב התובע הינו הפגוש והפנס שמעליו. בעדותו הדגיש הנתבע את חוזקו של הפגוש, אך אני קובעת כי גם אם רכב הנתבע עמד בעליה, ורכב התובע בירידה, אין אפשרות שהפגוש יפגע במכסה המנוע של רכב התובע. אני מקבלת את ההסבר של החוקר לפיו כששני כלי רכב עומדים על אותו כביש המרחק מהגלגלים למעלה זהה, לכל היותר העליה יכולה לשנות את היחס במעט, אך לא להביא לפגיעה עם הפגוש במכסה המנוע. פינת הרכב והפנס גם אינם מתאימים בגובה, גם הנזק נראה חלוד, לא הוכחה החלפת הפנס ולא נטען כי הנזק תוקן, וגם לא יכלו לגרום כזה נזק.

שלישית, נסיבות התאונה עצמה, ההתדרדרות לאחור צמוד לימין ולא ישר למרכז הכביש, אינה הגיונית ואין דבר שיתמוך בגרסת התובע. העובדה שהצדדים קרובי משפחה אינה עילה לפסול את עדותם, אך באין דבר לחיזוק עדות בעל הדין, עדות קרוב משפחה ושכן, בוודאי שאינה יכולה להוות את הטעם להטות את כפות המאזנים לטובת קבלת גרסת התובע. עדות הנתבע אינה אובייקטיבית, שכן אם תתקבל גרסתו ל הוא ישלם עבור הנזק אלא חברת הביטוח, ולכן גם הוא בעל עניין. העובדה כי לתובע לא היה ביטוח, שיכסה את נזקיו הינה בעלת משמעות דומה. היא מעידה על העניין הרב שיש לו בתביעה, שדחייתה תחשוף אותו להתמודד עם הנזק לבדו ללא כיסוי ביטוחי וכפי שאמר בפניי "אם הייתי שומע איך קרתה התאונה... לא יכול להיות שאני אגיד שהוא חנה בצד שמאל".

אני מסכמת וקובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי התאונה ארעה בנסיבות הנטענות על ידו, ואני דוחה את התביעה נגד הנתבעת מס' 1.

מאחר והנתבעת מס' 2 מודה באחריותה לתאונה, אני מחייבת את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע את נזקיו בסך 12,361 ש"ח עבור התיקון, את שכר טרחת השמאי בסך 1,000 ש"ח ואת הוצאות האגרה בסך 136 ש"ח.

התובע ישלם לנתבעת מס' 1, הראל חברה לביטוח בע"מ, את הוצאות המשפט בסך 500 ש"ח.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  י"ח אב תשע"ב, 6 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: